הפודקסט

פרק #15 כנות ומופנמות

כשהתחיל הסגר, הרגשתי דווקא ממש טוב.

אני טיפוס כזה שאוהב להיות בבית והסגר הזה נתן לי תירוץ טוב להישאר בבית ולהרגיש טוב עם זה. יש תחושת אשמה כזאת על הבחירה או הרצון להיות בבית, במקום לצאת, לפגוש אנשים.

זה מצד אחד מרגיש לי הכי נורמלי בעולם, מצד שני, זה לא ממש נורמלי מצד החברה ולפעמים זה יוצר בלבול וגורם לי לא להרגיש טוב עם עצמי על זה שאני לא פועלת לפי איך שאני כאילו אמורה להתנהג.

 

ובכל זאת, הזמן הזה לבד, עם עצמי ובבית, עושה לי טוב. כשהתחלתי להכיר מה זה אומר להיות טיפוס מופנם וגם רגיש מאוד, הבנתי שהזמן לבד הזה הוא בעצם מאוד חיוני, כי הוא מטעין אותי. אז לא, אני לא משתעממת כשאני לבד, וכן אני ממש ממש בסדר עם זה.

והאמת היא שזה גם לא תמיד לגמרי לבד. בדרך כלל יש כמה אנשים שהם שייכים למעגל המאוד קרוב, ואיתם לרוב זה לא מרגיש מרוקן, כמו יציאה החוצה ומפגש עם הרבה אנשים.

 

אם יש משהו שבגללו חשוב לי לספר לכם את כל זה, זה כי חשוב לי שתבינו שאם אתם כאלה, זה לא אומר עליכם שאתם פחות טובים. אל תרגישו רע עם זה או אשמים ואל תנסו גם ליישר את עצמכם או להתאים את עצמכם לאיך שהחברה מצפה שתהיו, כי החברה שלו כפי שהיא מתנהלת היום, היא מאוד מקדשת את המוחצנות ופחות את המופנמות.

אדם מופנם נחשב לביישן, למרות שזה לא תמיד כך. אדם מופנם יכול להיתפס לפעמים כאנטיפט או סנוב. הוא יכול להיחשב מוזר, או מתבודד, כי איך זה יכול להיות שהוא לבד? בטח משהו בו מוזר או שפשוט אין לו חברים.

זה ממש לא ככה.

אדם מופנם אוהב להיות לבד, כי כשהוא בסביבה עם המון אנשים ובמיוחד כאלה שזרים לו, הוא מרגיש סוג של הצפה רגשית.

 

אם זה מאוד מפריע לכם שאתם ככה, תשאלו את עצמכם מאיפה זה נובע? האם מהצורך להרגיש שייכים? הרצון לא להיות שונים? או שאולי זה נובע מתוך מקום שדורש עבודה כמו כישורי חברתיים שאולי קצת חסרים?

תהיו כנים עם עצמכם. זה דורש המון כנות ובהירות.

 

אחרי שתקבלו יותר בהירות בנוגע למה אתם באמת רוצים ומתוך איזה מקום זה מגיע, תוכלו לקבל החלטה האם אתם רוצים רוצים לשנות משהו כי זה מגיע באמת מתוך רצון פנימי שלכם, או שרציתם לשנות מתוך צורך לתקן את עצמכם.

אם זה מגיע מתוך צורך בתיקון, תבינו שאין לכם מה לתקן. אתם לא מקולקלים. הנטייה הטבעית שלכם היא משהו שונה מרוב האוכלוסייה, וכל עוד לא מדובר בנטייה טבעית שפוגעת במישהו, למה אתם צריכים לתקן אותה?

כי אולי אתם חושבים שהיא פוגעת בכם?

אם כן, תחשבו איך היא פוגעת בכם?

או אולי אתם חושבים שהיא פוגעת באחר, ואם כן, איך? והאם הדרך היחידה כדי לא לפגוע באחר זה "לתקן" את עצמכם? כי אם כן, יש פה בעיה, כי אם אתם משנים את עצמכם ועושים משהו שהוא לא באמת הטבע שלכם, רק כדי שלמישהו אחר יהיה טוב, אתם קצת בוגדים בעצמכם.

הדרך היא למצוא את קו האמצע שיכול לשרת בצורה טובה את כל המעורבים.

 

אל תנסו לרצות אחרים על ידי זה שתדרסו את עצמכם ואת מה שנכון לכם לעשות.

אף אדם לא צריך להגיד לכם איך לחיות את החיים שלכם. אף אחד לא צריך להגיד לכם מה נכון לכם. רק אתם יודעים מה נכון לכם, אבל זה כמו שאמרתי דורש מכם כנות.

 

להיות במיעוט זה לא דבר פשוט בעולם שלנו. מרגילים אותנו למסגרות מסויימות ודרך מסויימת שכך צריך לחיות.

לאט לאט כולנו מאבדים את הקול הפנימי שלנו שאומר לנו מה טוב לנו ואיך נכון לנו. אני מבקשת מכם להתחיל להחזיר את הקול הזה שלכם.

הוא קיים בכל אדם. יש אנשים ששומעים אותו יותר כי לא תמיד הסכימו להקשיב לקול המיינסטרימי, אבל זה משהו שדורש תרגול.

בדרך כלל זה מגיע כתחושה. למשל אם חבר מזמין אותכם למשהו, שימו לב איזה תחושה עולה כשאתם קוראים את ההודעה, האם התלהבות? שמחה? אתם מחכים לזה? או שאולי תחושות הפוכות? זה די ירמז לכם.

אני לא אומרת שעכשיו תפסיקו ללכת לכל מקום שמזמינים אתכם רק כי התחושה שלכם פחות נעימה. אם יש אנשים שממש ממש יקרים לליבכם והם מזמינים אתכם למשהו שמאוד חשוב להם כמו יום הולדת או משהו שהנוכחות שלכם מאוד חשובה להם, אז מתוך רצון לעשות טוב לאדם מאוד יקר, תעשו את המאמץ, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שאל תחיו ככה שאתם כל הזמן עושים את המאמץ רק כדי לרצות או רק כדי להתאים את עצמכם לחברה.

סרבו בנימוס ותעשו מה שהנשמה שלכם בוחרת.

 

וכן, לפעמים זה כיף לצאת לראות חברים. לראות אנשים. ציביליזציה.

אז זה שאתם מופנמים לא אומר שעכשיו כל חייכם אתם צריכים להיות בבית מול המחשב/ הטלוויזיה/ הספרים או מה שתבחרו.

אני מאמינה שלכל אדם יש את הכמה אנשים האלה שתמיד כיף ונעים לפגוש אותם, ואת סוג הבילוי המועדף.

אתם לא צריכים לצאת לפאב כי זה מגניב וזה מה שכולם, אם אין לכם שוב עניין בזה.

 

לי הייתה תקופה בחיים שהיו לי כמה חברים ממש טובים, היינו קבוצה של 4 אנשים והבילוי שלנו היה לשבת בחוף הים בלילה עם גיטרה. בזמן שאנשים בגילנו היו יוצאים למועדונים לרקוד עד 5 בבוקר.

זה פחות היה הקטע שלנו.

וזה ממש ממש בסדר.

 

אז בפעם הבאה, תשאלו את עצמכם מה בא לכם באמת? ולמה?

ואם מה שעולה הוא שלילי כמו אשמה, צורך לרצות ולעמוד בציפיות של אחרים, תרגישו הכי טוב בעולם לעשות בחירה שטובה לכם ולמי שאתם וכך תשארו נאמנים לעצמכם.

ניתן גם להאזין ולהוריד את הפרקים דרך…

Don`t copy text!
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן