במסגרת מועדון הספר שפתחתי, אני והחברים שבמועדון קוראים ספר אחד בחודש. הספר הראשון שקראנו במסגרת המועדון הוא הספר "התת מודע" של ארהרד פ.פרייטג. מבחינתי, זה ממש סימבולי שהתחלנו דווקא איתו ולא עם האחרים שעמדו לבחירה (הדמוקרטית) של חברי המועדון, בגלל שהספר הזה הוא הבסיס להכל. הבסיס ליצירת חיים שזורמים הרמונית מכל בחינה.
המוח אומר שזאת גישה ורודה מידי לחיים על כדור הארץ, כי הרי גן עדן הוא המקום אליו יש לשאוף אבל החיים בגוף אנושי מטרתם למידה בסופו של דבר, וזה כולל למידה דרך קשיים, כי מהקשיים והכאבים צומחים לא? זאת לא באמת שאלה שיש לי תשובה חד משמעית עליה.
האני מאמין שלי שבלי קושי, בלי אתגרים, פחות נשאף ופחות נרצה לצאת למרחבים חדשים שלא מוכרים לנו.