תעשיית הדגים הקפואים

מאחורי התמונה המחוייכת של הדג יש אמת כואבת,
מדובר בסבל ליצור אחר ובתעשייה שלא רואה שום דבר מלבד כסף.
הבריאות של האנשים לא ממש בסדר העדיפויות שלהם ובטח לא ההרס והכאב שהם משאירים אחריהם.

תחקיר כלבוטק חשפה מה קורה מאחורי הקלעים של תעשיית הדגים הקפואים בארץ.
למי שעדיין לא ראה, מומלץ לראות:

חלק א'

חלק ב'

סיכום של הנאמר בכתבה:

כלבוטק חושפים את הקומבינה שעושים עלינו בתעשיית הדגים.
מה שהם מצאו זה שרוב הדגים הוא מיבוא של סין, שם מבצעים תהליך של הכנסת מים לתוך הדג, על מנת להעלות את משקלו. כמות המים המותרת בעשייה היא 20% מים (כלומר הקרח העוזר בהקפאת הדג) ו-80% דג.
ככל שמשקלו של הדג עולה, תעשיית הדגים עושה יותר כסף.
איך? כיוון שמשלמים על פחות דג, יותר מים וכמו שאתם בטח מבינים, יש הרבה יותר אחוזים מים מאשר 20% וה-20% האלה אמורים להתייחס למים שלכאורה חיצוניים, כלומר מי קרח ולא מים בתוך הדג עצמו.
מכיוון שבשר הדג מטבעו לא מחזיק מים, איך יתכן שכן? התשובה היא כימיקל בשם STPP שמאפשר למים להיכנס פנימה.
(STPP  (SODIUM TRIPOLY PHOSPHATE או 452E היא משמשת למוצרי ניקוי והלבנה וזה הכימיקל שעוזר לבשר הדג להחזיק מים. הכימיקל הזה יודע לספוח מים בצורה חזקה. כיום הוא משמש גם בתעשיית המזון כחומר משמר ומייצב.
הדגים עוברים השרייה בחומר הזה שם הם סופחים המון מים ונראים הרבה יותר שמנים וגדולים.
חשוב לדעת גם שיש בדגים סוג של טפילים בשם תולעי אניסקיס שהן אסורות למאכל אדם גם כשהן מתות. אתם צריכים לקוות שבדג שקניתם שלפו את כל התולעים החוצה.
אם אתם מחפשים את ה-STPP ברשימת הרכיבים, לא תמיד תמצאו. כפי שציינו בכתבה, בהרבה מהמקרים משווקים את הדגים כאילו היו דגים המגיעים ישר מהטבע אליכם.

בכתבה לא הוזכרו נושאים לא פחות חשובים, כמו הרעלים הקיימים בדגים וביניהם הכספית ובואו לא נשכח את הנזק הסביבתי הנוצר בעקבות הדייג הכל כך אינטנסיבי הזה, הים הולך ומתרוקן מחיים.

אהבתם? מוזמנים לשתף!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

עדיין לא קיבלתם את השיעור "בריאות בכמה צעדים פשוטים"?

יכול לעניין אותך גם…

Don`t copy text!
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן